צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום (חלחולת), "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת.
צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת טיפול כירורגי לעיתים קרובות. צניחה ממושכת יכולה כשלעצמה לפגוע בתפקוד פי הטבעת. לעיתים נדירות צניחה יכולה להיכלא (להיתקע) מחוץ לפי הטבעת , זהו מצב חירום הדורש הערבות מידית.
יש מספר גורמים שיכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם.
הכירורג יכול לאבחן את התופעה ע"י בדיקה גופנית פשוטה במהלכה נדרש הנבדק להפעיל לחץ להוצאת הרקטום אל מחוץ לפי הטבעת. לעיתים יש צורך להושיב על אסלה בזמן הבדיקה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באזור זה. לכן, לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה.